<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף ד:</h2>
דם שהנפש יוצאה בו ענוש כרת, דם התמצית דם האיברין עובר בלאו, דאמר רבא חמשה לאוין בדם למה, אחד לדם חולין ואחד לדם מוקדשין ואחד לדם התמצית ואחד לדם האיברין ואחד לדם כיסוי.
<h2>דף כ:</h2>
תנו רבנן וכל דם לא תאכלו שומעני אף דם מהלכי שתים ודם שקצים ורמסים ודם ביצים ודם דגים ודם חגבים הכל בכלל, ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ואיסור והיתיר ומין בשר, יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה, יצאו שרצים שאין בהן טומאה חמורה, יצאו דגים וחגבים שכולן היתיר, יצאו ביצים שאינן מין בשר. לעוף ולבהמה אי מה עוף שאין במינו כלאים אף בהמה שאין במינה כלאים אוציא את הבהמה שיש במינה כלאים, תלמוד לומר ולבהמה, אי מה בהמה שאינה באיסור אם על הבן אף כל הכי אוציא את העוף שישנו באיסור אם על הבנים, ת"ל לעוף.
<h2>דף כא:</h2>
יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה, כי קאמרינן דאין בהן טומאה קלה לאחר מיתה. כזית מן המת אף על גב דחיפו בבצק טומאה בוקעת ועולה ויורדת. יצאו שרצים שאין בהם טומאה חמורה, ובהמה מאי טומאה חמורה אית בה, אי נימא דמטמיא במגע, שרצים נמי הא מטמאי במגע, אלא במשא. אמר מר יצאו דגים וחגבים שכולן היתיר, מאי כולן היתיר, אי נימא דחלבן מותר, הרי חיה דחלבה מותר ודמה אסור, ואלא דגידן מותר, הרי עוף דגידיה מותר ודמו אסור, אלא דלא בעו שחיטה. אמר מר מה עוף שאין במינו כלאים, מאי היא, אי נימא דשרי בהרבעה, והתנן וכן חיה ועוף כיוצא בהן, אמר אביי לומר שאין בצמרו כלאים.
אמר רב יהודה אמר רב דם שרצים לוקה עליו בכזית. מיתיבי דם התמצית באזהרה רבי יהודה אומר בכרת, דם הטחול דם הלב דם כליות דם איברים הרי זה בלא תעשה, דם מהלכי שתים דם שרצים ורמסים אסור ואין חייבין עליו, דם דגים דם חגבים מותר לכתחילה, קתני מיהא דם שרצים אין חייבין עליו כרת אבל לאו חייבין עליו, אי הכי ליתנייה גבי הנך דקתני הרי זה בלא תעשה, ועוד הא קתני יצאו שרצים מלאו קא מפיק להו, אלא אמר רבי זירא התרו בו מחמת שרץ לוקה מחמת דם אינו לוקה.
אמר רב דם דגים שכינסו אסור. מיתיבי דם דגים דם חגבים מותר לכתחילה, ההוא שלא כינסו כי הא דאמר ליה רב לרב שימי בר חייא אבלע לי ואנא איכול. דכוותה דם מהלכי שתים בשלא כינסו, אמאי אסור והתניא דם שעל הכבד גוררו ואוכלה של בין השינים מוצצו ואין חושש, אלא הא דאית בה קשקשים הא דלית בה קשקשים.
דם שעל (הכבד) [הככר] גוררו ואוכלה, רבה אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר.
<h2>דף כב.</h2>
תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו אין עובר. אמר רבי זירא אמר רב לא שנו אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה הואיל ויש בו כזית ענוש כרת. מיתיבי דם הטחול דם הלב הרי זה בלא תעשה, ההיא דאתאי ליה מעלמא כי קאמר רב דם דגופיה, אי דאתי ליה מעלמא היינו דם איברים, וליטעמיך, לא קתני דם כליות (לא קתני) [וקתני] דם איברים, אלא תני והדר תני, הכא נמי הכי. ומעלמא מהיכא אתי ליה, אמר רבי זירא בשעת יציאת הנפש מצרף. דם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבין עליו, ואיזה הוא דם הנפש, רבי יוחנן אמר כל זמן שהוא מקלח, ר' שמעון בן לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך.
